כזכור בעבר כתבתי טור אורח לקסטה בנושא אפקטים קוליים, במסגרת חילופי משלחות קבלו טור אורח של פני ברסימנטוב לכבוד יום הולדת שנה לבלוג שלה שחל היום
לאחרונה נתקלתי בפעם הראשונה בהתייחסות אקדמית לעניין אומנות במוסיקה.
arp - art of music production הוא כתב עת יוקרתי שעוסק בכל ההיבטים של הפקת מוסיקה. בכנס arp שיתקיים בדצמבר 2007 באוסטרליה אחד הנושאים המפורשים שידונו בו יהיה "the art surrounding the art". עד יוני ישנה הזמנה להגיש הצעות למאמרים (=הרצאות) שיעסקו באינטראקציה ובהשפעה של קליפים, עיצוב אתרים ועטיפות אלבומים. בהקשר של הבלוג הזה, אדבר על אנימציה בקליפים ואיור לעטיפות אלבומים:
אנימציה
מסוף שנות ה-80 כנראה שאין קליפ שלא נעשה בו שימוש מסוים באפקטים ויזואליים או שילוב של אנימציה ממוחשבת עם וידאו. עם כל הכבוד לפיקסאר ולסכומים שהושקעו בסרט ספיידרמן, מי שבאמת מאז ומתמיד קידם את התחום היתה המוסיקה. כשקוראים את ההיסטוריה של ה- music video (להלן MV) מגלים שאנימציה למוסיקה החלה כבר ב-1910. חידושים וקפיצות מדרגה הגיעו מאנימציה שנעשתה עבור מוסיקה קיימת: המבוגרים יספרו לכם איך נשמטה לצופים הלסת בסרט "פנטזיה" של וולט דיסני (1940) או "החומה" של פינק פלויד (1980).
אבל אני רוצה לדבר על MV שיש בהם אנימציה טהורה. שימו לב לרשימה שלהם בויקיפדיה: נכון להיום רשומים 193 כאלה (לא כולל קליפים בפסטיבל האנימציה הבינ"ל ביוני הקרוב!), ולא חסרים אמנים/להקות שבחרו באנימציה יותר מפעם אחת. על יד כל שיר רשומה הטכניקה העיקרית ויש ייצוג מכובד לתלת-ממד. הופתעתי שטכניקת Rotoscope מופיעה מעט, כנראה שמאז Take On Me הראשון והאלמותי של א-הא אף אחד לא רצה להסתכן ולהיות מושווה אליהם או אולי זה בגלל שהיום מחשבים עושים זאת בקלילות?
בגדול יש הסכמה ש-MV פורץ דרך בהיסטוריה היה Sledgehammer של פיטר גבריאל שהופק ע"י חברת Aardman Animations (וואלס וגרומיט). ב-1986 לא היו המחשבים והתוכנות של היום (וגם לא של לפני 4 שנים...) תארו לכם מה היתה המשמעות של הפקת הקליפ שבאמת טרם נראה כמותו. בין השאר, גבריאל היה צריך לשכב 16 שעות מתחת לזכוכית שדרכה צולם, בקליפ שולבו גם סטופ-מושן, גם claymation וגם pixilation ועד היום לא נשבר שיא פרסי MTV לקליפ.
ולמרות כל זאת, אני מציעה –
א. להתאפק. נכון שיש כישרון וטכנולוגיות מדהימות, אבל זה לא אומר שתמיד מתאים ללכת על אנימציה כדי לעטוף ולהגיש שיר. לדעתי MV צריך לעשות שירות ולתת ערך מוסף לשיר ולא להפך. אנימציה יכולה לא להתאים לרוח השיר או לתוכנו (דוגמא צורמת שקופצת לראש היא Paranoid Android של רדיוהד), או כל כך מוטרפת וגאונית (קליפים של הבמאי מישל גונדרי) שהיא גונבת את ההצגה מהשיר ו"בולעת" אותו.
ב. לא צריך תקציבי ענק. מוסיקאים יכולים לעשות את זה בעצמם פשוט ויפה, עם פוטושופ בלבד. כפינה כתבה על זה.
איור ועיצוב גרפי
כולכם יודעים שעטיפות תקליטים ודיסקים (והחוברות בתוכם) היו פי אלף יותר דומיננטיות לפני שהתחלנו לקנות ולהוריד שירים ואלבומים ברשת. זה מצער כי דווקא עכשיו, כשיש תוכנות איור וגרפיקה מעולות, התחום היה יכול לשגשג יותר.
אבל אולי חסרונן של התוכנות בעשורים הקודמים גורמים לנו להעריך יותר עטיפות מרהיבות כמו אלה שהיו בשנות ה-80 ותחילת ה-90 לחברת 4AD, עטיפות המטאל על סוגיו (אפילו כתבו על זה ספר!), וכמובן הפרוגרסיב-רוק שנתנו לנו כמה עטיפות מצויירות שיישארו יפות לנצח (לחצו להגדלה):
מי עושה היום art-work למוסיקה?
סוגי יוצרים שאני מכירה (אתם מוזמנים להשלים את החסר):
מאיירים, צלמים ומעצבים גרפים שעושים עבודות בכל מיני תחומים, גם למוסיקה. לדוגמא אמן הקומיקס Craig Thompson ;
כאלה שמתפרנסים כמעט בלעדית מתעשיית המוסיקה (פוסטרים, עטיפות אלבומים). לדוגמא Jason Munn ;
מוסיקאים שעושים זאת בעצמם. לדוגמא שני קדר שעיצבה את הדיסק שלה, את הלוגו של הלייבל שלה ועוד.
לסיום כמה קישורים מומלצים שאספתי להמשך הדרך –
1. album cover finder - תוכנה שהיא מנוע חיפוש לעטיפות אלבומים
2. חפשו בפליקר. הנה דוגמא לאוסף עטיפות תקליטים בכלל:
http://www.flickr.com/groups/64513560@N00/pool
והנה דוגמה לאוסף עטיפות תקליטים מצוירות בפרט:
http://www.flickr.com/photos/leifpeng/sets/72057594054394206
3. music is art - בלוג מיוחד שמדגים את המקום של הצד האסתטי במוסיקה, מעטיפות תקליטים ועד צילום אומנים. כדאי.
4. מאגר עטיפות אלבומים שיש בהן איכויות אומנותיות בלבד:
http://tralfaz-archives.com/coverart/coverart.html
(שימו לב לעמוד הקישורים שיש באתר למאגרים נוספים)
תגיות: art-work arp clip music-video Album-Covers