קא-בום 3 - סוד קיסמו של הקומיקס

ביום חמישי התקיים בגינת שינקין כנס קא-בום 3! חובבי הקומיקס בישראל אינם כה רבים אם לשפוט לפי כמות האנשים שפקדה את המקום וגם אני נקלעתי לשם במקרה בעקבות חברתי חובבת הקומיקס.
החלטנו להיכנס להרצאה הראשונה של אורי ברוכין שנקראת למה דווקא קומיקס? הצצה בדברים שרק קומיקס יכול לעשות ומאחר שיצאנו משם עם טעם של עוד נשארנו גם להרצאה השנייה שלו שנקראה פאנלים ובלונים בזמן ובמרחב שתי הרצאות שבהחלט הצליחו לשנות את איך שאני מסתכלת עכשיו על קומיקס ואני ממליצה עליהן בחום.

אורי, שהעיד על עצמו בתחילת ההרצאה כבעל אובססיה לנתח קומיקס לפרק אותו למרכיביו ולהבין מהו האיקס פאקטור שעושה קומיקס למוצלח, הצליח להדביק גם אותי בתהיה מהו הערך המוסף של קומיקס. לטס פייס איט, קומיקס בצורתו הקלאסית לא שונה בהרבה מהסטוריבורד הידוע של האנימטורים (קחו לדוגמה סטוריבורד של אפיזודה מהסימפסונים) אבל במקום שמישהו יסתכל על זה ויגיד יפה מאוד עכשיו בוא נתחיל לצלם את זה, כורכים את זה ומוכרים את זה. ואם זאת אין שום ויכוח שלקומיקס יש אימפקט אדיר על הנפש, וזה משהו שזכור לי היטב מילדותי.

המפגש הראשון שלי עם קומיקס היה בכיתה א', אז גרתי בקיבוץ והייתי עושה את הדרך בחשש מה מהבית ילדים לבניין של הגדולים, כדי שהבת של השכנים של הורי תעזור לי בשיעורי הבית. בחדר שלה, בצד, היה זרוק ארגז עם ערימות של מגזינים בינהם גם כמות לא מבוטלת של חוברות קומיקס ישנות של פופי (כן ככה אייתו את זה, מה לעשות) והארגז הזה היה בעיני תיבת אוצרות. היא לא הרשתה לי לקחת את החוברות אבל הסכימה שאשאר בחדר שלה לקרוא אותן כשהתעופפה לעיסוקיה. למי שחי בקיבוץ זה ברור וידוע שילדים קטנים לא אמורים להסתובב בבניין של הגדולים בלי סיבה טובה וגם אני ידעתי שאסור לי להיות שם אבל ברגע ששקעתי בקומיקס הכל מסביב כאילו נעלם, שכחתי מי אני, שכחתי איפה אני נמצאת, הייתי כל כך מוקסמת מהחוברות הללו, התייחסתי אליהן כמו אל מניוסקריפט נדיר, משחזרת את הסדר של הדפים בחוברות שהתפרקו ומדביקה חתיכות שנקרעו. מיותר לציין שלסירטי האנימציה של פופאי לא היתה השפעה כזאת עמוקה עלי.
אני יודעת שלא קראו לזה כך אבל הספר כיצד פועל גופך היה ספר קומיקס בכל מובן אפשרי, בילדותי הייתי יכולה לשבת שעות ולהסתכל על התמונות בספר הזה ועד היום כשאני חושבת על חיסון אני רואה בראש את התמונה מהספר של החיידקים המוחלשים בתוך מזרק (יצורים מסמורטטים עם פרצוף מותש) כי אם יש משהו שקומיקס אלוף בו הוא יצירת פרוטוטיפים (היצוג הטוב ביותר של מושג מסוים).
שיקוע עצמי זה משהו שקורה רק כשאתה חי בתוך הדמיון שלך, לצפייה בטלויזיה ובקולנוע אין את התכונה הזאת, מצד שני כשאתה משתמש אך ורק בדמיון שלך כדי להמחיש את מה שקורה, כמו בקריאת ספר, האזנה לתסכית ברדיו או לתקליט (בזמני היו תקליטים היום יש דיסקים) זה לא מותיר רושם חזק בזיכרון לאחר מכן.
הקסם של הקומיקס נעוץ כניראה בעובדה שהוא כן משתמש בתמונות כדי לספר סיפור שלא כמו ספרים ותקליטים ועדיין מחייב אותך להשלים את החסר בעזרת הדמיון שלא כמו קולנוע וטלויזיה.


תגיות: Comics event קומיקס פופי